להיות גרסה יותר טובה של עצמך בשביל הילדים שלך:

דנה הרשקוביץ קשה

מכירה את זה , שיש רגעים שאת מרגישה שאת לא יכולה לוותר לעצמך יותר? שאת חייבת לצאת

ולהתמודד עם מה שמפחיד אותך? זה קרה לי לאחרונה בחופשה המשפחתית שלנו ברודוס.

מהרגע שהגענו הצאצא שואל באיזה יום נוכל לעשות ג'ט סקי? אני מנסה את הטכניקה שלמדתי

מהזוגי: הטכניקה של לעשות כאילו לא שמעתי. וזה גם ממש הצליח לי. לכמה שניות, עד שהוא

שאל שוב . ושוב. זה מה שנפלא אצל ילדים: הם תמיד מזכירים לי שאם יש לך מטרה, אל תרפי

ממנה.

ממש, אבל ממש לא רציתי שהוא או אנחנו נעלה על הדברים האלה בים הפתוח ועוד במקום זר.

הזוגי הראה סימני התעניינות, בעוד הקול הפנימי ההישרדותי שלי רוצה לקחת אותו לשיחה

ולהגיד לו שאנחנו המבוגר האחראי פה.

ותוך כדי זרם המחשבות והדיבור הפנימי אני קולטת את עצמי אומרת לעצמי: אם את בורחת

עכשיו, מה את הולכת ללמד את הילד שלך? לברוח? לא להגשים את מה שחשוב לו? לא

להתנסות? להישאר במקום ההישרדותי בלי לזוז ממנו, בלי לחיות? אנשים עושים ג'ט סקי. זו לא

טיסה לירח. את מאמנת. זה אחלה מקום לתרגל יציאה מאזור הנוחות ופריצת גבולות. אולי גם את

מרגישה לפעמים את התחושה הזו, שאת צריכה לגדול, לפרוץ , להיות גרסה עוד יותר טובה של

עצמך בשביל הילדים שלך, כדי לתת להם דוגמה? אני אוהבת את המקום הזה שבו אני רוצה

להיות "יותר" בשביל להראות לילדים שלי שזה אפשרי.

ואז זה קרה: בעיני רוחי, ראיתי את עצמי לבד על הג'ט סקי, בים, בחופש מוחלט. בלי אחריות על אף אחד פרט לעצמי. וכל כך רציתי את זה. סיכמנו שהזוגי יעלה

עם הילדים ואני אעלה לבד כשיסיימו. וכך היה. עליתי על הג'ט סקי, בהתרגשות לקראת הרכיבה לעבר האופק ובתחושת עוצמה אדירה. פתאום, הצאצא עולה

מאחור: " אמא, אני בא איתך". "לא חמוד, אני רוצה לבד !!!", עניתי. "בבקשה, בבקשה" (אמרנו כבר שכשהם מסמנים מטרה הם לא מרפים? ). טוב, הבנתי שהוא

לא יוותר והשעון דופק ביורו. נעתרתי לבקשתו באי נחת גלוי. המדריך אומר לו לאחוז אותי חזק ואז אני קולטת שהילד בקושי אוחז בי. ואז, במקום תחושת שחרור

וחופש אני בלחץ: "אתה מחזיק חזק?" " לא ממש" -הוא עונה ואני בלחץ אומרת לו שיחבק אותי חזק. מהצד הגלים מכים בג'ט סקי ואני בסרט שעוד רגע שנינו ניפול

למים הקרים והעמוקים ואיך אני אציל אותו כשאני בקושי מסתדרת במים….. והנה צצה לה ביתר שאת האחריות שרציתי להשתחרר ממנה: רק רציתי להרגיש שוב

כמו פעם- אחראית רק על עצמי, בלי דאגה לאחרים לכמה דקות… אז נשארתי המבוגר האחראי גם על הג'ט סקי כי באותו רגע זה היה התפקיד שלי.

והרכיבה? אקצר ואומר שזו הייתה חוויה (לא כל חוויה היא נעימה). מודה שחלק גדול מהזמן פחדתי , הגלים היו גבוהים והעובדה שיש לי אחריות על הצאצא

שבקושי אוחז בי מאחור לא הוסיפה לי שקט נפשי. אבל, הדבר החשוב באמת הוא שעשיתי את זה! התמודדתי עם הפחד שלי ולא ויתרתי.

ואפילו היו רגעים שבהם נהניתי והרגשתי תחושת חופש ושחרור. בדיעבד הסתבר שהוא התעקש לעלות איתי כי דאג לי (ולא לאבא, "כי הוא גבר , הוא

יסתדר…")- אתן יכולות לתאר לעצמכן איזו שיחה הייתה לנו אחר כך על נשים, גברים, על אימא שלו (אני) ועל הכוחות והיכולות שלה. ופה אני מצרפת 2 תמונות:

הראשונה היא מהבודדות שיש בהן רמז לחיוך ברגעים המעטים בהם נהניתי והשנייה, כי בכל זאת אני אישה ועושה הכל בסטייל ובפאסון ועדיף פאסון עם מיני

מנומר ולק אדום בצפורניים.

אז רק בשמחות וכמובן שתמיד עם סטייל!